עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

היי :>
קוראים לי שני אני בת 15 עוד חודשיים ;)
פתחתי בלוג כדי לכתוב על דברים שקורים לי שאני לא מסוגלת לשתף אנשים וכי לכתוב יומן סודי זה מסוכן ..
מקווה שתתעניינו ;)
חברים
נערת הגורלsee from the heart
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
שונאת אותך.
16/04/2016 00:40
shani♥
אוף. אוף. אווווווווף. 
אני שונאת אותך. אתה כל כךך לא הטיפוס שלי. אתה ההפך מכל מה שאי פעם חשבתי שארצה.
אבל אחרי פאקינג פעם אחת, פעם אחת שנגעת בי וכבר הייתי שלך, כל כולי. פעם ראשונה בחיים שהרגשתי נחשקת, יפה, שווה משהו, פעם ראשונה שמישהו נישק אותי. 
אני שונאת את איך שהגוף שלי מגיב אליך, אל הקווץ' הקטן בבטן שאני חווה כל פעם שאני רואה אותך.
אתה לא רוצה מעבר, אני יודעת, אתה לא רוצה חברה, זוגיות. גם אני לא. זה בסדר, אבל זה כן כואב ושובר לשמוע שאתה היית בדייט עם מישהי.
לראות אותך עם סימן אדום ומסגיר על הצוואר. ולדעת שהוא לא ממני. שהוא אף פעם לא יהיה ממני.
לדעת שאתה חושב עליי דברים שהם כל כך לא נכונים. שאתה חושב שאני בנאדם רע. שבסכה עברתי כל כך הרבה שאני לא מסוגלת להביע רגשות.
אוף, הלוואי שלא היה קורה כלום.
הלוואי שזה היה קורה שוב.
הלוואי שהייתי היא.
הלוואי שלא הייתי.
נקודה 
2 תגובות
עצבנית מדי. מתוסכלת מדי. עצובה מדי. פשוט די.
11/11/2015 01:53
shani♥
אני מנסה כבר הרבה זמן לכתוב משהו שיושב לי על הלב, ולא מצליחה ולא הבנתי למה, וסוף סוף זה הכה בי! אני מנסה לכתוב כדי להתאים את עצמי לאיזשהי תבנית ש"אנשים שכותבים" הציבו לחברה, לכתוב בשפה גבוהה ולהשתמש בדימויים , ולעשות "פאנצ'ים" שיגרמו לקוראים לחשוב שמי שכותב את זה הוא בעל כשרון כתיבה פנומנלי. בולשיט. אני אכתוב כי בא לי לכתוב, וכי זה עוזר לי לפרוק חרא שיושב לי על הלב , גם אם המוסכמה החברתית לא תסכים איתי. אז הנה. 
נמאס לי. נמאס לי כל כך. נמאס לי שלכל החברות שלי יש שני הורים . ולי יש אחד. וגם בקושי. 
אני אסביר את עצמי. אבא שלי גר בחול. והוא לא אבא, הוא חבר. בקושי. אין לו שום סוג של סמכות כלפי, הוא לא יודע כלום על החיים שלי, אפילו שהוא מנסה לדעת, ואמא שלי.. אמא שלי מדהימה. אבל היא חברה, יותר מאמא. ואני רואה איך חברים שלי מדברים עם ההורים שלהם.. ורבים עם ההורים שלהם.. ומכבדים את ההורים שלהם.. והלוואי . אוף. הלוואי וזה היה ככה אצלי. הלוואי והייתי יכולה להגיד את המשפט "אבא שלי לא מרשה לי לצאת" או "אני בעונש" .. כולכם אולי תראו בזה משהו שאתם הייתם רוצים. לחיות בלי עונשים בכלל.. עושים מה בראש שלכם.. אבל זה חרא. אני רוצה לדעת שכשיהיה לי חבר , הוא יפחד מאבא שלי. ואבא שלי ישחט אותו אם הוא יעשה לי משהו אבל לא. במקום זה אני מקבלת "נו כבר שכבתם?" באיזה עולםם אבא מדבר ככה עם הבת שלו??
בעולם שלי. כמובן. ולשמוע מאמא שלי על חוויות הסקס הסוערות שלה עם חבר שלה.. ברצינות?? כאילו, אין גבול בין אמא לחברה ? 
אני מוכנה להתערב שאף אחד מכם לא מדבר עם ההורים שלו על הסקס שהוא שמע אותם עושים אתמול בלילה.
או שרובכם בקושי רואים את אמא שלכם בוכה, אמא שלי לא מסתירה כלום. 
הלוואי והיא הייתה מסתירה דברים. הלוואי. הלוואי שלא הייתי צריכה להתבגר כל כך מהר, שלא הייתי צריכה לבלות את כל גיל שבע יושבת לידה כשהיא חולה, הולכת לביקורים בבית חולים, בוכה שאבא שלי נטש אותי, ורוצה למות. 
התבגרתי הרבה יותר מידי מהר, אז כשבא לי להיות קצת פחות בוגרת, קצת פחות עם אחריות, קצת יותר "משוגעת" אני לא בסדר. 
באיזה עולם , נכדה ישנה אצל סבתא שלה שבוע שלם בלי ללכת לבית ספר כדי לעזור לה ללכת לשרותים כי קשה לה ללכת. באיזה עולם? באיזה עולם הנכדה לא בסדר כי בא לה לישון במיטה שלה יום אחד בשבוע לשם שינוי? אבל לא אמרתי מילה, כי פחדתי לפגוע באנשים, פחדתי לפגוע באמא אם אגיד לה שקשה לי, פחדתי לבכות מול אבא שאני מרגישה שהוא נטש אותי, פחדתי להגיד בקול רם שנמאס לי לעזור כל כך הרבה, פחדתי להגיד שאני מרגישה שהילדות שלי הלכה לפח. פחדתי. אז אגרתי. ואגרתי. ואגרתי. ואגרתי. 
מה כולם מתפלאים בסוף שאני גומרת על כדורים, חרדות, דיכאון , פגיעה עצמית .. 
זה באמת כזה מפתיע ? 
אל. תכעסו על ההורים שלכם אם הם מענישים אתכם. הם עושים את זה כי הם אוהבים אתכם . לפחות את האהבה שלכם ההורים לא מנסים לקנות בכסף. 

4 תגובות
קשה לי
14/05/2014 00:24
shani♥
לא הייתי פה הרבה זמן כי הייתי סוף סוף בתקופה יחסית נורמלית בחיים שלי , והנה שוב , אני נופלת . 
יש לי כל כך הרבה חברות . ואני מרגישה כל כך לבד. 
אני לא יכולה לסבול יותר את התחושה הזאת שאין לי על מי לסמוך . 
שאין לי אף אחת שאני יכולה להגיד שהיא החצי השני שלי , שאני יכולה לספר לה הכול , ולדעת שהיא תספוג כדור בשבילי . 
מצד שני, אני ככה עם כל החברות שלי , אני אעמוד מול הסכין בשבילן , אני אמות אם יקרה משהו לאחת מהן . אבל לא. אף אחת לא פה בשבילי.
אני בבית חולים , ואף חברה לא באה לבקר אותי . אז כן, הבית חולים רחוק, ההורים עייפים , יש בגרויות , יומולדת, מסיבה, אחים , עייפות , לימודים . ואף אחת לא מצאה מקום בלוח זמנים שלה לבקר אותי . 
אני יושבת בבית ובוכה . באמת באמת בוכה. קורים לי כל כך הרבה דברים בחיים , ואין לי אף כתף לבכות עליה. 
אני מרגישה כל כך לבד , פשוט לבד. 5 חודשים שלא באתי לבית ספר, ואף חברה לא מצאה לנכון להתעניין . 
הן מסיקות מסקנות שאני ממציאה , שאני לא באמת חולה, או שפשוט באמת באמת לא אכפת להן . 
אני לא יכולה יותר , זה נשמע קטנוני . אבל באמת , בחיים לא הרגשתי כל כך לבד
2 תגובות
תודה
15/08/2013 23:49
shani♥
אני יודעת שהמון זמן לא כתבתי פוסט .. אבל לא הייתי הרבה בבית .. 
בכל מיני מצבים לא נעימים שקורים לי בחיים יוצא מצב שאני מסתכלת על פוסטים שכתבתי ועל התגובות שקיבלתי , וזה פשוט עוזר לי . 
אז באמת שהפוסט הזה חסר מוסר השכל , אבל באמת שפשוט רציתי להגיד תודה.
זה אולי נשמע מטופש אבל אין לכם מוזר כמה עזרתם לי , כל אחד ואחת שאי פעם הגיב לי על פוסט . 
כל תגובה פשוט מעלה לי את הביטחון , כי בינתיים לא נתקלתי בכל מיני תגובות שנאה למיניהן , וכל מי שהגיב היה מדהים .
אני לא חושבת שאנחנו מבינים את העוצמה של המילה " צודקת" או " אני מסכימ\ה איתך "
יכול להיות שיש כאלה שזה מובן מאליו בשבילם .. אבל אני כמעט ולא שומעת את הדברים האלה.. 
אז פשוט .. תודה  
3 תגובות
מתי אני אוכל להיות מה שאומרים לי שאני ?
05/08/2013 10:01
shani♥
"מוכשרת "  " יפה "  "רק תרזי קצת ותבואי לאודישנים "  " זמרת " 
זה רק חלק מהדברים שאני שומעת על בסיס יומי , אני יודעת שזה נשמע משתחצן ברמה בין לאומית , אבל זה הקטע, אני לא מרגישה ככה . 
אני לא יודעת לקבל מחמאות ,
 כשאומרים לי שאני יפה - יפה ? אני ? עם כל השומנים ? החצ'קונים  ? תמיד יהיה לי מה להגיד .
מתי כבר אני אוכל אחת ולתמיד להגיד תודה כשמחמיאים לי ? מתי אני אוכל להסכים עם מי שאומר לי שאני שרה טוב ? 
אני בטוחה שיש פה עוד הרבה אנשים שלא יודעים לקבל מחמאות .. או לפחות לא מרגישים שהמחמאות נכונות . 
אם יש עצות , אני אשמח .. 

3 תגובות
"חיים נפלאים"
04/08/2013 16:53
shani♥
פשוט תגיד סליחה , אני לא חושבת שאי פעם שמעתי אותך אומר " צודקת , טעיתי " 
אתה חושב שהעולם צריך להסתובב סביבך , שאם אתה תקבע שדם זה בצבע כחול , "כל הרופאים בעולם טועים ! " 
להתנהג כאילו הכול בסדר ? כאילו לא פגעת ? כאילו הכול כרגיל ?? זה אפילו יותר פוגע  . כאילו לרגשות שלי בכלל אין חשיבות . 
אני רוצה לכעוס עלייך ! אני רוצה לצאת עלייך ! אני רוצה להגיד לך את כל מה שאני חושבת ! אחת ולתמיד לגמור עם זה ! 
אבל לא . אני לא יכולה . למה ? כי אתה אבא שלי . 
המחשבות של הכאב שיעבור עלייך .. כי אני יודעת שאתה אוהב אותנו ! באמת שאני יודעת ! אבל ככה להתנהג ? ככה לפגוע ? ככה להעליב? 
למה אני צריכה לרחם עלייך ? אתה לא ריחמת עליי , לא ריחמת על אמא. לא ריחמת על אף אחד . 
פגעת . פגעת .פגעת . ואני מרחמת עלייך ? נו באמת . 

"שני הכול בסדר ? "  .. הכול נפלא . באמת . חיים נפלאים  . 
0 תגובות
האביר על הסוס הלבן
01/08/2013 03:10
shani♥
תמיד שאני אומרת שאני מחכה ״לאחד שלי ״ אומרים לי שאני חיה באגדה ושאני צריכה להפסיק לחכות לאביר על הסוס הלבן .האביר על הסוס הלבן שלי , זה לא נסיך יפה תואר שניפגש יום אחד ונחיה בעושר ואושר. Nopeהאביר על הסוס הלבן שלי הוא פשוטו כמשמעותו אביר . אחד שיהיה פה בשבילי , יגן עליי שצריך , יתמודד עם כל המגרעות שלי וילמד לאהוב כל אחת מהן , אחד שיעזור ויתמוך .למי אכפת ממראה ? המראה שלו לא יעזור לי לעבור קשיים , הכסף שלו לא יוכל לקנות לי אושר .אני מאשימה את דיסני שגם לי לפתח כל כך הרבה ציפיות כלפי גברים שהשני דברים היחידים שהם אוהבים בעולם זה פשוט מאוד - ציצים .
2 תגובות
אל תחשבי על זה
01/08/2013 03:02
shani♥
מה יקרה ביום שאמא שלי תמות ? אולי אבא שלי יחלה ? הכלבה שלי תידרס ? אלה המחשבות שמציפות אותי כל שנייה , אני מיד מעיפה את המחשבות מהראש ואומרת לעצמי שאסור לי לחשוב על זה .אבל למה ? הרי אני לא אומרת כלום בקול ואני לא מאחלת ששום דבר יקרה .אבל בכל זאת יש לנו מנגנון בראש שאוטומטית אומר לנו שאנחנו חושבים על דברים אסורים .אני לא יודעת אם להכנע למנגנון הזה או להחליט שזה בסדר לחשוב על דברים , גם אם הם לא הכי נעימים .הלוואי , הלוואי והייתי יכולה לחשוב מחשבות נעימות , אבל אפילו החלומות שלי זה רק סיוטים .
3 תגובות
הדברים הכי קטנים .
31/07/2013 06:36
shani♥
אף אחד לא יודע כמה הדברים הכי קטנים משפיעים עלינו  . 
לא, אני לא מתכוונת לזה שלקרוא למישהי שמנה , יכול לגרום לה לפתח בעיות אכילה . 
אני מתכוונת לדברים הרבה , הרבה, הרבה יותר קטנים. 
אני מתכוונת לסינון חד פעמי של טלפון , או לגלות שלא סיפרו לך סוד .
זה נראה לכם נורא קטן ולא משמעותי , אני בטוחה שאם פעם אחת חבר יסנן אתכם אתם לא תתחילו לבכות. 
אני לא ככה, לי יש חרדת נטישה . כשאותי מסננים בטלפון , המוח שלי אוכל סרטים . אני אתחיל להלחץ . 
הבן אדם הזה לא אוהב אותי ! הוא כבר לא חבר שלי ! הוא שונא אותי ! - כשבמציאות הוא בסכ"ה לא יכל לדבר
 אבל זה אינדיבידואלי , זה שונה אצל כל אדם . 
אבל כשמישהו שמודע לבעיה שלי , ויודע איך אני מרגישה , ודיברתי איתו ושיתפתי אותו בהכול , חוזר על אותן הטעויות שוב ושוב ושוב ? כמה אפשר לשמור בפנים ? 
כמה אפשר לשמור בפנים את הכאב ? הכעס ? הלחץ ? העצבות . ותדמיינו את כל הרגשות האלה מעורבבים , ותחשבו שלא הוצאתי אותם החוצה , לפחות 6 שנים .
זה כמו בלון , כל נשיפה , זה מקרה אחד שפגע בכם . בשלב מסויים כבר אין מקום להכניס עוד אוויר , מה קורה לבלון? הבלון יתפוצץ . זה מה שקורה לי , ברגע זה . 
2 תגובות
חשבתי שאנחנו קרובות יותר מזה..
31/07/2013 06:21
shani♥
הרגע הזה שאת מגלה שמי שהחשבת כבנאדם הכי קרוב אלייך , לא חושב ככה , או לפחות לא מתנהג ככה  . 
קצת רקע ? אז לא , היא לא חברה שלי , היא בת דודה שלי , מבחינתי ? הבנאדם הכי קרוב אליי  . 
שאני שולחת הודעה בפייסבוק והיא כאילו "עושה לי טובה" שהיא עונה  . 
מתעלמת מטלפונים , אסאמאסים , וואצאפ . וכשאני מגלה שהיא מספרת דברים פרטיים לאח שלי , אבל לא לי ?
אין לה מושג בכלל כמה זה שובר לי את הלב . לדעת שהיא מספרת לאח שלי שהיא נפרדה מחבר שלה , והיא לא מצאה זמן לשלוח לי בדיוק את אותה ההודעה בפייסבוק . זה נשמע טיפשי אבל זה שובר אותי !
היא אף פעם לא הייתה כזאת . משהו עובר עליה כבר כמה חודשים טובים . 
מתעלמת ממני מתייחסת אליי כמובן מאליו , ומי שקרא את הפוסטים שלי יודע כמה אני שונאת את זה . 
שאני מתקשרת אליה לבית ואמא שלה עונה וצועקת לה "שני בטלפון" ואני שומעת אותה צועקת בחזרה" שני? אני תכף באה " בעצבים כאילו הרגע החמאס התקשר . 
מרגישה מטומטמת שאני כותבת את זה ובוכה  . 
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »